<h1>ראבי"ה סימן תרצ"ז</h1>
<h2>דף לו:</h2>
איתמר אתרוג שנקבוהו עכברים אמר רב אינו הדר איני והא רבי חנינא מטביל ביה ונפיק, אוכל מקצת ויוצא במותר ומברך עליו, וכל מאכלם היו על ידי טיבול. ופרכינן ולרבי חנינא קשיא מתניתין לרב [קשיא דרבי חנינא, ומשני בשלמא מתניתין לרבי חנינא] לא קשיא הא ביום טוב ראשון, שלקיחתו מן התורה, דכתיב ולקחתם לקיחה תמה בעינן וליכא, ומיהו הדר הוי אי לא בעינן לקיחה תמה, אלא לרב קשיא דרבי חנינא, דהא כיון דאמר אינו הדר אפילו בשני לא נפיק, דמצוה הדורה בעינן הואיל שמזכירין שם שמים עליו, כדאמרינן בריש פירקין [כ"ט ע"ב] קפסיק ותני לא שנא ביום טוב ראשון ולא שנא ביום טוב שני בשלמא יבש בעינן הדר וליכא, אלמא דפשיטא דבעינן הדר אפילו ביום טוב שני מדרבנן. כך פירש רש"י, וכך נראה לי עיקר. ואי לאו דרבי חנינא לא הוה קשיא ליה מתניתין לרב, דהוה מוקי דמתניתין אפילו ביום טוב שני פסול חסר. ומשני שאני נקבוהו עכברים דמאיסה, פירוש יהיה כמו יבש הלכך פסול אפילו ביום טוב שני, אבל חסר הוי הדר שפיר. והכי גרסינן איכא דאמרי אמר רב אין זה הדר, פירוש בתמיה, כלומר הדר הוא, והא רבי חנינא מטביל ביה ונפיק ואלא קשיא מתניתין, פירוש לתרווייהו קשיא, ומשני הא ביום וכו'. ויש ספרים שגורסין ולרבי חנינא קשיא מתניתין, וליתא, דלתרווייהו קשיא. ובפירוש רבינו חננאל לא גרס לה, אלא כמו שכתבתי, ופסק כלישנא בתרא. ונראה בעיני דאתרוג כמוש או מנומר שהוא פסול אם חתך מה שהיה כמוש או מנומר ממנו ושייר השאר (ה)שלם שפסול לברך עליו, כיון שבא מכח פסול ומאוס. ואף על גב דאם מיעט ענפיו כשר [לעיל ל"ב ע"ב], ובא מכח פסול, התם משום שאינו ניכר המיעוט, שיש שגדל בו הרבה ענבים ויש שגדל בו מעט. וראיה דלרב משמע דאי אפשר לברך עליו אפילו ביום שני בשום ענין, ואפילו אם יחתוך במקום שאכלו העכברים לא יברך ויטביל כרבי חנינא, דרבי חנינא לא איירי אלא בתחלתו מהודר דהיינו אתרוג שמהודר מתחילתו ועודו מהודר אלא שאינו שלם, אבל היכא שלא היה הדר אי אפשר לתקנו הדר בחיתוכו. ואף על פי שיש לתלות דרב לא מיירי אלא בשלא חתך ממנו, אין נראה בעיני. וכן אתרוג שנרקב נראה בעיני דלא גרע מכמוש ודין אחד להם. ופירוש דשמעתין הכי איתא בריש פירקין [כ"ט ע"ב]. קפסיק ותני וכו' בשלמא יבש בעינן הדר וליכא, ואף על גב דהדר לא נאמר אלא איום טוב ראשון, ויום טוב שני דרבנן, מיהו זה אלי ואנוהו וגו' דדרשינן [לעיל י"א ע"ב] התנאה לפניו במצות וכו' אכל מצות בין דאורייתא בין דרבנן, אלא גזול הא ולקחתם לכם כתיב, ולא כתיב אלא איום טוב ראשון דוקא. ובהדר טעמא כדפרישית, וסירכה דקרא נקט הדר בעינן. וכן משמע קצת מפירוש רש"י. ויש מפרשים דבמקדש מיירי, דלולב ניטל כל שבעה מן התורה, ופירשו הכי ולקחתם לכם ביום הראשון, אבל פרי עץ הדר קאי אסיפא דקרא ושמחתם לפני ה' [אלהיכם שבעת ימים] וגו'. ואינו נראה, מדגרסינן דהא רבי חנינא מטביל ביה וכו', ופריך אלא לרב קשיא, דאפילו ביום טוב שני לא היה לרבי חנינא לטבל בו כיון דאין זה הדר, אלמא שאפילו בימי האמוראים בעינן הדר ביום טוב שני. והיכא דאיכא שעת הדחק שאינו יכול להביא אתרוג כשר ולא נתעצל במצוה בפשיעתו מכרעת הדעת שהיה יכול לברך על האתרוג שנרקב או יש בו פסול אחר אף על פי שאינו הדר, דבריש פרק לולב הגזול [ל"א ע"א] מסקינן דבין בלולב בין באתרוג פליגי בה רבי יהודה ורבנן אי בעינן הדר או לא, ורבי יהודה מכשיר בשניהם אפילו יבשו, דלא בעי הדר, ואמרינן בעלמא [ברכות ט' ע"א] כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק, אף על גב דרבים פליגי עליה והלכתא כותיהו, הכי נמי איכא למימר אדרבי יהודה. ותו דאפילו רבנן מודו ליה בשעת הדחק, דגרסינן התם מעשה באנשי כרכים שהיו מורישין לולביהן [לבני בניהם] אמרו לו אין שעת הדחק ראיה. ואין בידי לחלק בין הפרקים של דוחק גדול או קטן, אלא כיון דאי אפשר לו מיקרי שעת הדחק. וכיון שהתירו ביבש, שפסול אפילו ביום טוב שני, הוא הדין בשאר פסולין. כן נראה בעיני, וכיוצא בזה שמעתי. ושוב [מצאתי תשובה] שהשיב רבי יעקב מאורלייניש זצ"ל וזה לשונו כמה שנים קודם מעשה אמרתי דמי שאין לו אתרוג שיטול שאר מינים ויברך, [דארבעת] מינים לא מעכבין זה את זה אלא ביום טוב [ראשון], מידי דהוי אאתרוג חסר, אם [יכול] לא מעכבי. ורפיא בידי אם בשאר ימים [יכול] אחד להוציא את חבירו ולא יהא צריך לקיחה לכל אחד ואחד ולרבי יהודה אם צריך לאגוד. והא דאמרינן בהקומץ רבה [כ"ז ע"א] לא שנו אלא שאין לו אבל יש לו [אין] מעכבין לא ידעתי לפרש, שאין מעכבין לא הוי דומיא דמעכבין, דאין מעכבין הוא מאגד. ואין נראה לי מה שדומה לו אין לו אתרוג לאתרוג חסר, דארבעה מינים מיהו איתנהו. [אבי מורי].
